א.

יהודה ס. הינו סוחר ברוך כישרונות, המתעסק מזה שנים בענף הנדל"ן.
בשנים האחרונות נקלע יהודה לקשיים בעסקיו, והם החלו מתדרדרים. בתוך זמן קצר הפסיד חלק ניכר מרכושו הרב ועסקיו הלכו והתמעטו. עקב הידרדרות זו, חדלו סוחרים רבים לבוא עמו בקשרי מסחר ודבר זה לכשעצמו רק דחף את מצבו הכלכלי לירידה דרסטית של ממש.

יהודה היה מדוכדך לגמרי. מצב רוחו היה בכי רע והוא לא ידע את נפשו מדאגה. מיום ליום הלך והתגבר בליבו החשש לגורלו. אם לא די בהידרדרות עסקיו ואיבוד נכסיו, נוספה לכל בעיותיו בעיה מרכזית חדשה, שהטרידה את מנוחתו;

מאז נקלע לחובותיו הכבדים, נאלץ למכור את דירת מגוריו ולהתגלגל בדירות שכורות. זה זמן רב שכל מיטלטליו וחפצי דירתו ארוזים בארגזים, כשהוא ומשפחתו נעים ונדים בדירות שכורות. לא מכבר עזב עם משפחתו לדירה חדשה, וכעת הוא נאלץ שוב לעזוב את הדירה, כשהוא משאיר אחריו חוב שכירות נוסף, בפעם השלישית בזמן קצר. בעלי הדירות אינם מרפים ממנו לשלם את הגירעון שהצטבר, בעוד שהוא מתמודד עם קשיים כלכליים בכל המישורים, והוא אינו יודע כיצד יעלה בידו לקנות לילדיו את פת לחמם - ביום שלמחרת.

* * *

במהלך התקופה האחרונה, פנו אליו מספר מידידיו והציעו לו לכתוב לרבי מלך המשיח שליט"א. לשטוח בפניו את מצוקתו ולבקש את ברכתו הקדושה להיוושע מהמצב הקשה אליו נקלע. אולם יהודה סירב.

הוא טען כי הכתיבה לרבי באמצעות ה'אגרות קודש' פסה בעיניו, לאחר שהוא עצמו שהה ביחידות בחדרו הקדוש של הרבי, וכי אינה משמעותית לגביו בזמן חשוך זה. שוב ושוב חזר יהודה על טענה זו, בכל פעם שהועלתה בפניו הצעת הכתיבה לרבי.

באחת השבתות הזדמן ליהודה להתפלל תפילת שחרית של שבת, בבית הכנסת יחד עם ר' רפאל אלטיין – אחראי פעילות בדיקת התפילין בבית המדרש ב'מרכז משיח וגאולה'. כששמע רפאל את מצוקתו של יהודה, הציע לו אף הוא לפנות בכתיבה לרבי לבקשת ברכה; כשגם הפעם סירב יהודה כמקודם.

במהלך אותו שבוע הזדמן ליהודה להיפגש ברפאל שוב, ותוך כדי שיחתם עלה במוחו של יהודה הרעיון לבדוק את התפילין שלו, עמם מתפלל מידי בוקר. הוא שח על כך לרפאל, וזה הזמינו לסור לבית המדרש ב'מרכז משיח וגאולה', שם יוכל לקבל את מלא הטיפול לבדיקת התפילין.

כשהגיע יהודה לבית המדרש כשבאמתחתו שני זוגות התפילין – תפילין של רש"י ותפילין של ר"ת, פגש במקום את המשפיע הרב נעם הרפז. הרב הרפז ששמח לקראתו של יהודה, נכנס עמו לשיחה, ואגב כך שמע על סיבת ביקורו ב'מרכז משיח וגאולה'. כשהמשיך יהודה לספר על חובותיו וכישלונותיו העסקיים, לא יכל הרב הרפז שלא לשואלו, כיצד זה שעד עתה לא כתב אודות כך לרבי לבקשת ברכתו.

יהודה ניסה בהסבריו כמקודם, אולם הפעם לא צלח בידו להתמיד בסירובו העיקש.

לאחר דברים קצרים, החליט הרב הרפז כי לו יהודה מסרב לכתוב בעצמו ולקבל את ברכתו של הרבי, יעשה זאת הוא עבורו.

הוא ניגש איפוא לכתיבה לרבי מלך המשיח על חובותיו של יהודה, ולבסוף פנה אל יהודה כי ייעתר לבקשתו ויחתום את שמו עם שם אמו בסיום המכתב.
להצעה זו לא יכל יהודה שלסרב. באין מילים הוא ניגש וחתם את שמו בתחתית המכתב. לאחר מכן הכניס את המכתב לתוך אחד מכרכי ה'אגרות קודש', וביקש את ברכתו של הרבי להצלחתו של יהודה.

כשהחל קורא באגרת שהתקבלה, נעלם יהודה דום. מכתב הרבי בו נפתח העמוד, מיועד ליהודי שכתב על בעיותיו, ונפתח בהדרכה כי עליו לבדוק את התפילין שלו, תוך הוספת ברכת הרבי כי בקרוב הסתדרו ענייניו...

יהודה הבין כי הדברים מופנים לגבי מסירת התפילין שלו לבדיקה בדיוק זה עתה. כמו כן בהמשך המכתב מכוון הרבי ללימוד פרק כ"ג בתהלים עם פירושיו השונים, וחותם בברכה לבשורות טובות.

* * *

כעבור מספר ימים חזר יהודה לבית המדרש, על מנת לקבל את תוצאות בדיקת התפילין. כשפגש בסופר הסת"ם במקום ושמע את שעל פיו, נותר המום בשנית.
סופר הסת"ם סיפר ליהודה, כי בפעם האחרונה בה נבדקו התפילין – והיה זה לפני שש שנים חלה טעות כשהכניס הסופר את פרשיות התפילין לבתים, ופרשיות הרש"י והר"ת הוחלפו. כך למעלה משש שנים הניח יהודה תפילין בסדר לא נכון.

אכן עברו כבר שש שנים מאז החל הכשל בעסקיו. שש שנים בהם לא ידע מרגוע ומנוחה, ובכל עת מצוא נאלץ להתמודד עם נחיתות חסרת תקדים בעסקיו. שנים בהם התקשה לקדם את עסקאותיו הענפות, שקודם לכן שגשגו וניבאו עתיד מבטחים.

יהודה היה נפעם. לו לא נכח בעצמו לתשובה המדויקת ב'אגרות קודש', בה כוונו הרבי לבדיקת התפילין, לא יכל להבין כיצד זה שהתמהמה בבדיקתם עד עתה.

בו ברגע נסובו מחשבותיו, כיצד יכל לחסוך לעצמו עמל שווא, טרחות ובלבולים, לו היה נעתר להצעת ידידיו, לפנות בבקשת ברכה לרבי מלך המשיח. כמה הפסדים ועוגמת נפש מיותרים היה חוסך לעצמו, לו כבר כשעמד על סף המדרון היה עוצר ופונה לרבי - או אז היה זוכה על ידי הדרכתו הקדושה, לפתור את בעייותיו כבר אז.

כעת הוא נזכר בברכתו הקדושה של הרבי, במכתבו, בו הוא מברכו להסתדרות ענייניו. הוא הבין כי בדיקת התפילין, נעשתה ככלי לצורך קבלת ברכתו של הרבי, וכי ברכתו של הרבי מבשרת טובות.

מחשבותיו של יהודה נעתקו באחת, והוא החליט כי כעת עליו לשבת בכובד ראש ולכתוב לרבי. הוא שטח בפני הרבי את תוצאות בדיקת התפילין וביקש שוב את ברכתו הקדושה.

במכתב שנתקבל צדה את עיניו של יהודה, התייחסותו של הרבי לפרשת 'לך לך', בה מסופר אודות אברהם אבינו, היהודי הראשון, שנסע מחרן ארצה. בתשובתו הקדושה העלה הרבי את העתקת קביעות מגוריו של אברהם אבינו, כשאת יתדו תקע ב'באר שבע'.

יהודה ראה במכתב זה התייחסות ישירה לבעיית מגוריו שלו. הוא שם אל ליבו את דבריו של הרבי אודות קביעת יתדו ומקום מגוריו של אברהם אבינו, וציפה להסתדרות ענייניו.

* * *

לשמחתו, קיבל יהודה עוד באותו ערב הצעה עניינית ואטרקטיבית לגבי דירה חדשה. הוא זומן לבדיקת עסקה לקניית מקום מגורים של קבע, ולתהדמתו גילה כי המדובר הוא בבית מגורים ברחוב הנקרא 'באר שבע'... כל זאת תואם להפליא למכתבו של הרבי, בו נכתב על קביעת מקום מגוריו של אברהם אבינו ב'באר שבע'.

בפעם הבאה שפגש ברחוב בר' רפאל אולטיין, היה ניכר עליו שמצב רוחו השתנה לטוב. הוא חייך בלבביות וסיפר לו בשמחה כי כבר החל לראות שיפור לטובה בעסקיו, וכי גם בענייני חובותיו הכבדים ניכרת התקדמות.

הוא סיפר לרפאל כי אינו מפסיק להתפעל מהתשובות המופלאות שקיבל מהרבי באמצעות ה'אגרות קודש', וביקש להזמין לביתו את כל סט שלושים ושש כרכי ה'אגרות קודש'.

ב.

היה זה בשעת בוקר של אחד מימי החורף האחרון. לבית המדרש נכנסה אישה כבת שלושים, ופנתה אל מנהל המרכז - ר' דורון אורן כדי לקבל את עזרתו, בכתיבה לרבי מלך המשיח שליט"א.

בשיחה עם האישה הועלה, כי בעלה ברח מביתם לפני כשנה וחצי, לאחר שסכסוך מר פרץ בין השניים. הסכסוך הידרדר ובעלה העתיק את מקום מגוריו לאחד המושבים המרוחקים בצפון הארץ, כשכעת אינו חפץ בכל קשר עמה ועם ילדיהם.

אולם בעוד הוא מעוניין בניתוק היחסים ביניהם כליל, חפצה האישה להשלים עמו ולחזור ולחיות עמו יחדיו בחיי משפחה, לאחר שידעה חודשים של סבל וצער.

בכל פעם שניסתה להשלים עמו, נתקלה בסירוב תקיף. נוסף על כך, זה כחצי שנה שלא שמעה ממנו מאומה, ואפילו מקום מגוריו המדויק נעלם ממנה.
היא ביקשה מר' דורון שיסייעה לה בכתיבה לרבי מלך המשיח, על מנת לקבל את ברכתו הקדושה. זאת לאחר ששמעה רבות אודות סיפורי המופת על הנסים והנפלאות בכתיבה לרבי, וקבלת ברכותיו הקדושות באמצעות ה'אגרות קודש'.
לאחר שקיבלה על עצמה האישה תוספת במעשה טוב, שטחה את בקשתה בפרוטרוט על הכתב. היא גוללה את כל סיפור השתלשלות הדברים, מאז ברח בעלה ועד למצב כעת, בו היא אינה יודעת אודותיו מאומה. בסיום ביקשה את ברכתו של הרבי, כי בעלה ישוב לביתם וכי יזכו להמשיך ולגדל את ילדיהם יחדיו.

כשפתחה האישה את כרך ה'אגרות קודש' נעתקו המלים מפיה. המכתב שהופיע בעמוד שפתחה, ממוען היה אף הוא לאישה שפנתה לרבי בדיוק בנושא שלום בית. במכתבו מורה הרבי לאישה להתחזק בהקפדה במצוות טהרת המשפחה, ומברכה בברכה להסתדרות שלום הבית.

כשקראה האישה את תוכן המכתב התחזקה באמונה בברכתו של הרבי. היא חשה כי הרבי מברכה בנוגע למצבה, וכי כעת היא מלווה בברכת הרבי.
במילות הסבר קצרות העלה בפניה ר' דורון אורן את מהותה וחשיבותה של מצוות טהרת המשפחה. הוא מיקד בפניה את סגולתה של מצווה זו, והציע כי תקבל על עצמה להקפיד במצווה זו, ככלי ראוי לקבלת ברכתו הקדושה של הרבי.

בסיום המפגש הקצר יצאה האישה את בית המדרש, כשהיא מלאת ביטחון בברכתו הקדושה של הרבי. היא גמרה אומר בנפשה לשמור על ההקפדה בנושא טהרת המשפחה, וברגשי ליבה התחזקה והתעודדה בברכתו הקדושה של הרבי.

* * *

למחרת בערב צלצל הטלפון בביתו של ר' דורון אורן. על הקוו הייתה האישה, וקל היה להבחין בקולה כי היא נסערת וכי בפיה בשורות טובות. עוד בטרם פתח ר' דורון בדברים, פנתה האישה בהתרגשות וסיפרה כי בשעות הצהריים התקשר לפתע בעלה.

לאחר מספר מילות קצרות, שאל אותה הבעל אודות נכונותה להשלים עמו, ועל כוונותיה לחיות עמו יחדיו מתוך שלום. בו ברגע, חשה האישה בליבה כי יד שמיימית הובילה את בעלה להתקשר עמה דווקא היום, לאחר ניתוק ארוך כל כך, בו התמיד כל העת בסירובו לחדש עמה כל קשר. היא ידעה כי אין זו אלא ברכתו של הרבי שהביאה אותו להתקשר אליה, דווקא היום, לאחר שזכתה לקבל את ברכתו הקדושה.

לפליאתה של האישה על עיתוי השיחה, לאחר זמן כה רב, סיפר לה הבעל בפשטות כי באותו יום נפגש עם אחד מידידיו, והוא - שחפץ היה להשלים ביניהם - העביר לו ממנה מסר של פיוס – כביכול בשמה...

מיום ליום התחזקו היחסים בין השניים והם חזרו לחיות בשלום כמקודם.
לאחר זמן מה, סיפר אותו ידיד לאישה, כי באותו יום, כשפגש בבעלה, עלתה במוחו מחשבה על ניתוקו מאשתו. הוא החל חושב אודות שניהם ובלבו עלה הרעיון להשכין ביניהם שלום. לאחר שיגע את מוחו, בחושבו כיצד יוכל להשלים בין השניים, החליט לגשת ולומר לבעל כי אשתו התקשרה אליו, וכי היא חפצה להשלים עמו.

כך, ללא תיאום כלל עם האישה, הוא ניגש אל הבעל וסיפר לו על ה'פיוס' שהעבירה לו אשתו... הוא לא ידע כי היה שליח בלבד, לקיים בעולם את ברכתו של נשיא הדור – הרבי מלך המשיח - - -

ג.

כל מי שמכיר את ר' יוסף רבינוביץ מבלגיה, חש היטב את חיבת ציון המפעמת בליבו, ואת אהבתו היוקדת לארץ נחלת אבותינו. עוד מימי צעירותו הרבה יוסף לבקר בארץ הקודש, כשהוא שם בראש מעיניו יחס של כבוד לארץ הקודש.
ירושלים עיר הקודש היוותה עבור יוסף בית אבא של ממש, והוא הרגיש באווירה הזך - ערבות ומתיקות נעימה.

למרות חיבה מיוחדת זו וביקוריו התכופים בארץ, מעולם לא ביקרו בה הוריו. צר היה ליוסף בשביל הוריו, והוא חש כי עליו לעשות הכל  ולהביא את הוריו לארץ נחלת אבות. בליבו נרקמה משאלת לב, לפעול על הוריו ולשדלם לבקר בארץ. הוא השתוקק לראותם באים לעיר הקודש ירושלים, משתטחים על קברי אבות, ושופכים ליבם בכותל המערבי שריד בית מקדשנו

שנים רבות ציפה יוסף להגשים משאלת לב זו. פעמים אין ספור ניסה לשדל את הוריו, כשהוא מעלה בפניהם את אופייה המיוחד של ארץ הקודש, אולם למרות כך, קשה היה על הוריו להיעתר לבקשתו. עזיבת ביתם לתקופה ממושכת, וההיטלטלות בנסיעות ובדרכים, נראתה בעיניהם כמעמסה גדולה עבורם, והם בחרו להמשיך את מסלול חייהם מבלי להיענות לבקשתו של בנם.

דווקא בשלהי הקיץ האחרון, צלח בידו של יוסף, והוא הגיע ארצה עם הוריו, לביקורם הראשון בארץ הקודש.

יוסף היה מלא שמחה והרגשת סיפוק מילאה את ליבו. הוא טרח בכל מאודו כדי למלא את צרכיו של הוריו, וקיווה כי בשובם לארצם ירוו עונג מביקורם. הוא מצידו מילא את זמן הביקור להנאתו, והשתדל לנצל את זמן השהות בארץ.
אף על פי כן, דבר אחד הטריד שוב את מנוחתו.

היה זה מצבו הבריאותי של אביו, שלאחרונה החל מאבד קמעה את יציבותו. אמנם הינו אדם בריא ואינו נזקק עד עתה לטיפולים מיוחדים, אולם גילו המבוגר גרם לתשישות מה לגופו, שהביאה לחלישותו.

* * *

באחד הימים, בעודו עובר במדרחוב 'בן יהודה' בירושלים, נתקל יוסף בדוכן התפילין של 'מרכז משיח וגאולה'. הוא עצר להנחת תפילין במקום, ולאחר מכן הוזמן לעלות לבית המדרש ולהצטרף לשיעור תורה שהתקיים אותה עת במקום.

בבית המדרש הזדמן ליוסף לשמוע כיצד מסביר ר' דורון אורן לאחד המבקרים במקום, על הכתיבה לרבי באמצעות כרכי ה'אגרות קודש'. נושא הכתיבה לרבי צד את מחשבתו של יוסף, והוא ביקש לשמוע הסבר מפורט על מהות הפניה לרבי.

בסיום ביקש יוסף לכתוב אך הוא לרבי, לשם בקשת ברכה על בריאותו של אביו.
אגב הכתיבה לרבי, עלו במוחו של יוסף הרהורים שונים על כדאיות הנסיעה לארץ הקודש. הוא החל מטיל ספקות בכך ששידל את הוריו כה רבות, אדות הנסיעה, ורגשי אשמה מה נקרו בליבו.

מכיון שעסק אותה העת בכתיבה לרבי, החליט יוסף לכתוב אודות הרהוריו לרבי והעלה במכתבו את שאלת כדאיות הנסיעה.

כשפתח את כרך ה'אגרות קודש' והחל קורא את מכתבו של הרבי, עמד מלא התרגשות. במכתב שפתח את הכרך, עוסק הרבי בצורה פלאית, בדיוק בנוגע לנסיעה לביקור בארץ הקודש, בכותבו אודות מעלת הנסיעה לבקר בארץ הקודש.

כמובן כי תשובה זו עודדה את רוחו של יוסף, והרגשת הסיפוק הטובה שבה למלא את ליבו.

בנוסף כותב הרבי במכתב, כי יש לנצל את ימי השהות בארץ הקודש כדי "לערוך בדק בית".

יוסף לא השכיל להבין את פירוש הרבי "לערוך בדק בית", אולם החליט כי ימסור את התפילין שלו לבדיקה. מאז קנה את התפילין לפני שבע שנים, לא מסרם לבדיקה, וכעת חשב כי במסירתם לבדיקה בטח יכוון למשמעותו של 'בדק בית'.

הוא מסר את התפילין לר' דורון אורן, על מנת שיעבירם לבדיקה, לסופר הסת"ם של 'מרכז משיח וגאולה'. כמובן שר' דורון עשה מאמץ מיוחד, על מנת שהבדיקה תעשה בזריזות ותסתיים במועד המוקדם ביותר, מכיון שמועד חזרתו של יוסף לבלגיה החל מתקרב.

כבר למחרת שב הסופר עם תוצאות הבדיקה, אולם הם לא בישרו טובות.
הוא סיפר כי מיד כשתפתח את התפילין והחל קורא את מילות "שמע ישראל", הוכה בהלם. הוא הבחין כי התפילין אמנם נכתבו בכתב חלק ויפה, אולם אינם כתובות בדיו כלל. אותו סופר ממנו נקנו התפילין, השתמש בעט נובע מיוחד שהותיר על הקלפים כתב יפה ונקי, דומה לגמרי לכתב הדיו. כך חסך לעצמו כסף רב ושעות רבות של עבודה, אולם מובן כי התפילין שיצאו מתחת ידיו הינם פסולות לגמרי, ואין בהם כל גדר של תפילין או קדושה כלל.

כששמע זאת יוסף חוורו פניו. הוא סיפר במרירות רבה, כי לא רק את התפילין, בהם נהג להתפלל בשבע השנים האחרונות, רכש מאותו סופר, אלא אף את כל המזוזות הקבועות בפתחי ביתו הרבים.

שנים רבות נתן את אמונו בסופר זה מבלי לבדוק את כשרותו, ובמשך כל אותן שנים נהג לרכוש ממנו את כל תשמישי הסת"ם לביתו.

לפתע הכתה ביוסף תשובתו התמוהה של הרבי מלך המשיח "לערוך בדק בית"; כעת המילים "בדק בית" היו חדות וברורות...

ד.

פנחס עובד מזה שנים כיועץ השקעות באחד מסניפי הבנקים המכובדים במרכז העיר ירושלים. עבודתו היעילה הקנתה לו שם טוב בקרב הלקוחות הרבים, ורבים מלקוחות הבנק, קובעים את פעילותם בחשבונות הבנק המסועפים על פי הצעותיו.

במשך השנים הביאו הצעותיו היעילות רבים מהלקוחות להפקיד את נכסיהם עתירי ההון בסמכותו, כשהם שעונים ובטוחים ביושרו. אמון זה אף הביא את מנהלי הבנק להתייחס בכובד ראש לעבודתו של פנחס, והם רחשו לו יחס של כבוד.

מזה זמן שהורגל פנחס להפעיל מספר מחשבונות הלקוחות בבנק. הלקוחות, שהינם בעלי עסקים שמנים הנמנים עם רוכשי המניות – עומדים עמו בקשר טלפוני, והוא מנהל עבורם את רכישת המניות מהחברות השונות.

באחד הימים קיבל פנחס שיחת טלפון בהולה מאחד מלקוחותיו, וזה הורה לו לרכוש עבורו מניה מסוימת בעסק כלשהו. היה זה יום טרוד ביותר עבור פנחס. הוא עסק בו זמנית במספר חשבונות וראשו היה עסוק לעייפה. בלחץ העבודה ומתוך טרדה, פעל פנחס בצורה פזיזה ובטעות השקיע במניה אחרת במקום במניה אליה התכוון בעל החשבון.

לאחר שגילה את טעותו המרה היה כבר מאוחר. היה זה לאחר שההשקעה בוצעה, מבלי יכולת לבטל את פעולת הרכישה.

פנחס הבין היטב את שעולל במו ידיו. הוא הבין כי כעת השאלה היא שאלה של זמן בלבד, עד שיגלה בעל החשבון את הטעות ברכישת המניות, ומי יודע להיכן יגיעו הדברים. המניה שרכש אינה עסקית כלל ושוויה פחות בהרבה מערכם של שאר המניות בשוק.

מידי יום עקב פנחס בחרדה אחרי ההפחתה ההולכת וגדלה במניה שרכש לבעל החשבון.

בראשו הקודר החל כבר להתכונן לפגישה המתוחה עם מנהל הבנק, כשבעל החשבון יטען כלפיו כי הוליכו שולל וגרם לכשל חסר אחריות ברכישת המניות שבחשבונו. הוא ידע גם ידע כי כישלונות מסוג אלו יכולים להוביל בעל השקעות אמיד - עתיר הון, לעמקי פי פחת. הוא חש כיצד הוא מפסיד את מעמדו הטוב, שרכש במשך שנות עבודה, ונאלץ לשלם על טעות מזערית זו בעתיד חייו.
את חששותיו הכבדים, חלק פנחס עם המנהל הממונה עליו שגילה אף הוא את טעותו, אולם שמר על הדבר כסוד כמוס בינו לבין פנחס. כל עוד לא התגלה הדבר למנהל הבנק, בחר מנהל זה שלא לחשוף את הדבר, כדי לא להכניס את בעל החשבון לפאניקה ובלבול מיותרים.

ימים טרופים עברו על פנחס. הוא ישב כשעצביו מרוטים, ובכה במר ליבו על טעותו המרה שכעת מובילה אותו אל הבלתי נודע.

כשראה בחשבון הבנק כי הגיע סכום הפסד המניה ללמעלה מ 20,000 שקלים, איבד את שלוותו. הוא הבין כי כעת זקוק הוא לנס, על מנת לצאת מהמצב הסבוך. בדעתו לא עלתה כל אפשרות אחרת, שיוכל להוציא לקוח זה מהפסד של עשרות אלפי שקלים, ולהציל את מקור פרנסתו בעבודתו בבנק.
הוא שמע מידיד על המופתים הרבים, בפניה לרבי מלך המשיח באמצעות ה'אגרות קודש', והחליט לנסות ולבקש את ברכתו הקדושה של הרבי.

* * *

טרוד ומבולבל הופיע פנחס בבית המדרש ב'מרכז משיח וגאולה'. הוא ניגש לר' דורון אורן וביקש ממנו לקבל לידיו את אחד מכרכי ה'אגרות קודש'.

לאחר שהניח את מכתבו בין דפי הכרך, פתח את הספר וקרא את תשובתו של הרבי. בסיום המכתב שנפתח הופיעה ברכתו הקדושה של הרבי לברכה והצלחה ולהסתדרות טובה.

שמחתו של פנחס לא ידעה גבול, והוא בטח בברכתו של הרבי. הוא הסיר כל דאגה מליבו ושם מבטחו באמונת צדיקים אמיתית, כי ברכתו הקדושה של הרבי מלך המשיח תושיע אותו מהסבך. הוא חש בהתרגשות רבה מקבלת ברכתו של הרבי והוא החל מתמלא בתקווה.

מספר ימים עברו מבלי כל שינוי, אך לפתע חלה תפנית מדהימה. המניה שעד כה סומנה כמניה כושלת והביאה עמה בשורות אובדן, החלה לטפוח ולשגשג. ההפסד צומצם וצומצם עד שלא היה ניכר כלל פחיתותה העסקית והיא הושוותה שוב לשאר המניות.

למרות שמחתו של פנחס, הוא לא העלה בחזונו הקסום ביותר, כי יום יבוא והמניה תעלה ותתייקר. הוא שמח כי פחיתותה של המניה מצטמק וכי כעת הושם הקץ לירידה בשוויה. כך קיווה לגמור את הסיפור עם נזיפה קלה והבהרה כי שוב לא תבוא על ידיו תקלה מסוג זה.

אולם ברכתו של הרבי מלך המשיח המשיכה ללוות אותו ולהעלות את רף המניה, עד שנעשתה לרווחית ממש. הלקוח היה מאושר ושמח על העסקה שבוצעה בדיעבד. עתה, לא נתן את דעתו כלל על הטעות שחלה ברכישת המניה, ועל הכשל בעבודת הייעוץ של פנחס. הוא שמח על הרווח הרב שהפיק מהמניה והודה לפנחס בחום על עבודתו.

כשנוכח פנחס שוב לגודל הנס בברכתו של הרבי, החליט לסור בשנית ל'מרכז משיח וגאולה' ולכתוב על כך לרבי. להודות לו ברגשי שמחה מקרב לב, על שהצילו ממצבו הסבוך ואף הוסיף לו תוספת ברכה בעבודתו.

* * *

למכתבו צירף פנחס בקשת ברכה לגבי ביתו הנמצאת בגיל הנערות. זו נתקלה בקשיים בבית הספר בו למדה עד עתה, ונאלצה לעזוב את בית הספר באמצע שנת הלימודים. מורותיה המליצו עבורה לעבור ללמוד בבית ספר מסוים בעיר, אך מנהלת אותו בית ספר מסכימה לקבלה ללימודים, אך מתנה זאת בכך שהבת תלמד בשנתון הנמוך מגילה.

הפצרותיהם של ההורים לא הועילו, ומנהלת בית הספר לא נאותה לצרפה ללימודים בשכבת גילה. היא עומדת על עקרון זה בעקשנות, שכן לדעתה על בת העוברת ממקום לימודים אחד למשנהו, במהלך השנה, ללמוד בשנתון נמוך מגילה.

לכך סירבה הנערה. היא עמדה בשלה וטענה כלפי הוריה, כי לא תסכים להפסיד משנות לימודיה, לטובת הלימודים בבית הספר המומלץ. הפגישה עם מנהלת בית הספר נקבעה ליום המחרת, ופנחס שטח את הבעיה בפרוטרוט במכתבו לרבי.

תשובתו של הרבי לא הותירה מקום לספקות. תשובת הרבי עסקה כולה בברכה להצלחה בלימודים, ועתה כבר הבין פנחס מהי משמעותה של ברכה מעין זו.
הוא הלך למחרת לפגישה כשהוא שעון ובטוח, כי הפגישה תסודר על הצד הטוב ביותר.

בדרך פלא וללא כל הסבר התעלמה המנהלת במשך כל פגישתם, לנושא שכבת הלימודים בה תלמד הנערה, וקיבלה אותה ללימודים בבית הספר ללא כל הגבלות ותנאים.

* * *

עברו שבועיים. למרות שנוכחותו של פנחס ב'מרכז משיח וגאולה' נעשתה לדבר שבשיגרה, תמה ר' דורון אורן כשזה הופיע יחד עם ביתו הצעירה. לשאלתו הסביר לו פנחס שברצונו לכתוב יחד עם ביתו לרבי מלך המשיח, בנוגע לבעיית בית הספר שעדיין לא נפתרה.

עתה, לאחר שהתקבלה הבת לבית הספר, מצאה הבת אמתלה חדשה להיאחז בה, ולהתמיד בסירובה מלהיכנס ללמוד באותו בית ספר.

פנחס המשיך וסיפר לר' דורון כי כעת טוענת ביתו על בית הספר המדובר, כי הוא 'חרדי' מידי עבור נערה כמותה. הקפדות ההנהגה בו ודרישות הצניעות 'סגורים' מידי לטעמה של הבת, ועל כן היא אינה חפצה להשתלב בו.

בעודו מדוכדך, עלה בראשו של פנחס הרעיון, להציע לביתו לכתוב אף היא לרבי ולקבל את הצעתו. הוא גולל בפניה את שרשרת התשובות המופלאות להן זכה באמצעות ה'אגרות קודש', וביקש ממנה לבוא עמו לבית המדרש ב'מרכז משיח וגאולה' ולכתוב לרבי בעצמה.

בקושי רב נעתרה הנערה לקבל את הצעת אביה, ולבסוף הצטרפה אליו על מנת לכתוב לרבי ולבקש את הצעתו.

כשקראה את התשובה שהתקבלה, בעמוד בו פתחה את כרך ה'אגרות קודש', הוסרו מליבה ספיקותיה. הרבי פונה במכתב לא אחרת מאשר לנערה שפנתה לרבי בעניין תואם. הרבי מכוונתה להמשיך וללמוד בבית ספר במסגרת חרדית דווקא, ומוסיף כי עליה ללמוד בבית הספר החרדי ביותר. כמו כן כותב הרבי במכתב, כי אל לה להיות מושפעת מהסביבה והחברה הסובבים אותה.
אין צורך לספר כי הנערה נכנסה מיד ללימודים בבית הספר החדש כשלנחת הוריה אין גבול.

ה.

מאות יהודים זוכים מידי יום שישי בקיום מצוות הנחת תפילין, בדוכן התפילין המופעל על ידי פעילי בית המדרש. הדוכן ממוקם בליבו של מדרחוב בן יהודה, שהינו מקום סואן, ומטבע הדברים מהווה מוקד מרכזי למאות אנשים. כך הומה הדוכן מידי יום שישי, כשבעלי עסקים אמידים, לצד עמך ישראל, עוצרים במקום, מפשילים שרוול כמנהג של קבע, ומקדישים מספר רגעים לפני בא השבת - למצווה היקרה. חלקם מתמהמהים במקום זמן ממושך, קוראים בחיבה ובעונג את מילות "שמע ישראל". אחרים ממהרים קמעה, ומזדרזים להמשיך הלאה, בקלחת ההכנות לקראת השבת.

פעילי 'מרכז משיח וגאולה' המאיישים את הדוכן, עושים מצידם את מירב ההשתדלות, על מנת שכל אחד ממאות היהודים, יזכה בקיום המצווה כיאה וכנאה. הם פונים אל העוברים בהצעה לבבית, ומציעים בפניהם לעצור לקיום המצווה. לאחריה, נפרדים מכל אחד בברכת "שבת שלום" לבבית וחמימה, משתדלים שכל אחד ירגיש מקצת בערבותה של שבת המלכה.

באחד מימי שישי בחודש חשון האחרון, הזדמן למקום אליאס מסודו, יהודי אנגלי אמיד, שבבעלותו עסקים רבים ברחבי העולם. מנהג קבע עשה לו אליאס, לפקוד מידי שנה את ארץ הקודש, ולעלות להתפלל בירושלים עיר הקודש.
עתה שמח כי נפלה בחלקו האפשרות לקיים את מצוות הנחת תפילין. ללא שהות הפשיל את שרוולו והחל בקיום המצווה.

כשסיים היה מרוגש. הוא סיפר לפעיל שעמד באותה עת בדוכן התפילין, כי ישנו דבר מה המעיק על מנוחתו, וכי בימים אלו הוא זקוק לברכה מיוחדת. בכך ביקש להסביר את התרגשותו מקיום המצווה, וכבר כמעט ובא להמשיך בדרכו.
הוא כבר עמד לעזוב את המקום, אך הבחור העליז שהניח עמו תפילין עצר אותו, והציע לו לכתוב לרבי מלך המשיח שליט"א ולקבל את ברכתו הקדושה באמצעות ה'אגרות קודש'. לאחר ששמע מילות הסבר קצרים על מהות הכתיבה לרבי ב'אגרות קודש', ועל רבבות הניסים והישועות, להם זכו יהודים ברחבי העולם כולו, החליט להיכנס לבית המדרש ולכתוב לרבי.

הוא נטל את ידיו וישב בכובד ראש לכתיבה לרבי על בעייתו. מכתב התשובה שקיבל באמצעות ה'אגרות קודש' הפתיע את אליאס. בתחילת המכתב שנפתח, מברכו הרבי לרגל ביקורו בארץ, ובהמשכו מודה לו הרבי על תרומותיו למוסדותיו.

אליאס היה נרגש מהתשובה המופלאה. העובדה כי הרבי פותח את המכתב בברכה לביקורו בארץ, הכתה בו וניכר היה כי הוא נפעם מהתשובה. בנוגע להתייחסות הרבי לתרומותיו סיפר אליאס, כי הוא אכן מתמיד בתרומתו לאחת הישיבות באזור מגוריו באנגליה, והחליט אף להוסיף תרומה לבית המדרש. לצורך כך ביקש אליאס להיפגש עם מנהל בית המדרש ר' דורון אורן, והם תיאמו להיפגש מיד בתחילת השבוע.

* * *

בסיום פגישתם, העניק אליאס תרומה נכבדת לבית המדרש לצורך הפעילות, והודה לר' דורון על ההזדמנות לכתוב לרבי. לאחר מכן הוא פתח וסיפר לר' דורון את אשר על ליבו.

הוא סיפר כי בקרוב אמור להתנהל נגדו בספרד משפט ארוך ומסובך, שימשך לאורך ימי שבוע שלם. זאת, למרות כי הוא נקי מכל אשמה או מרמה חלילה. הוא המשיך ואמר כי הוא מוטרד מהמשפט וכי כל מעייניו ומחשבותיו בימים אלו מופנים בנוגע לענייני המשפט.

ר' דורון עודד את רוחו של אליאס והציע לו, כי קודם שבתו לאנגליה יסור שוב לבית המדרש ויכתוב בשנית לרבי מלך המשיח.

כצעד להכנת כלי, הסביר ר' דורון לאליאס אודות החובה האמיתית שעל כל יהודי, ללמוד חסידות. הוא העלה בפניו את משמעותה של תורת החסידות, ואף הוסיף ותיאר בפניו את העונג, הערבות והמתיקות, בלימוד החסידות. אליאס הביע את רצונו ללמוד חסידות, וביקש מר' דורון כי ירכוש עבורו ספר חסידות בשפת האנגלית, מכיון שהוא מתקשה לקרא בעברית, דבר המקשה עליו את הלימוד ברוב ספרי הלימוד התורניים.

הם נפרדו לשלום בחמימות רבה ואליאס הבטיח כי ישוב לבקר בבית המדרש.
באותו ערב ניגש ר' דורון אורן לספריית החסידות 'היכל מנחם' בירושלים, ותר אחר ספר מתאים  ללימוד החסידות בשפה האנגלית. לאחר מחשבה קצרה, החליט ר' דורון לרכוש עבור אליאס את ספר התניא. הוא בחר ספר תניא נאה עם ביאורים באנגלית, ושם פעמיו אל עבר היציאה מהספרייה.

לפני יציאתו הבחין ר' דורון בספר "באתי לגני" באנגלית, בו מבואר מאמרו האחרון "באתי לגני" של הרבי הריי"ץ. מחשבה עלתה במוחו לרכוש אף ספר זה עבור אליאס. הוא הרהר לעצמו כי מאמר זה קשור לרבי יותר מכל, מכיון שבמאמר זה פתח הרבי את נשיאותו, וגמר אומר להעניק את הספר לאליאס כמוטיב של התקשרות לרבי.

* * *

ביום חמישי שלאחר מכן הופיע אליאס בבית המדרש, סמוך לשעת תפילת שחרית. הוא סיפר לר' דורון הוא שב לביתו שבאנגליה בתחילת השבוע הקרוב, וכי לאחר תפילת שחרית ברצונו לכתוב לרבי שוב בעניין המשפט.

עוד לפני שהתיישב לכתוב לרבי, קיבל אליאס את ספר התניא מר' דורון, כשהוא מוסיף לו אף את הספר "באתי לגני". אליאס הודה נרגשות לר' דורון ואף הביע את רצונו ללמוד בספרים. כמו כן הוא ציין בפני ר' דורון לגבי התרומה שהעביר לידיו ביום שני, כי בכוונתו להמשיך ולתמוך בבית המדרש ובפעילות 'במרכז משיח וגאולה'.

לאחר מכן כתב אליאס לרבי אודות המשפט, וביקש את ברכתו הקדושה כי יזוכה מכל האשמות המיוחסות לו.

המכתב בו נפתחו דפי ה'אגרות קודש', עורר סערה בנוכחים במקום. בראש המכתב מפנה הרבי התייחסות מדהימה לתרומתו, וכותב לו על כך שהצ'ק ששלח עבור המוסדות התקבל, וכנגדו שולח הרי קבלה... אך המשך המכתב השאיר את הנוכחים במקום משתהים מכל. הרבי ממשיך וכותב לאליאס כי בתמורה לתרומה ששלח, הוא מעניק לו את השיחה האחרונה של הרבי הריי"ץ...

למותר להסביר כי אליאס היטיב להבין את ההתייחסות המיוחדת של הרבי לתרומתו, וכי ספר המאמר "באתי לגני", מוענק לו בהתייחסות מיוחדת של הרבי.

בהמשך המכתב כותב הרבי כי ישנן כבר את כל הברכות, וצריך רק את הכלי הראוי כדי להמשיכם ולקבלם בעולנו הגשמי. הכלי להמשכת הברכות – ממשיך הרבי במכתב – הינו לימוד בתורת חסידות, ובעיקר במאמריו של הרבי.
אליאס עמד נפעם, ואפילו לא טרח להסתיר את התרגשותו, למול רוח ה' שהתגלתה למול עיניו בקבלת התשובה הפלאית. בו ברגע קיבל על עצמו ללמוד בכל יום במאמר "באתי לגני". זאת כהתחלה ליישום ה'כלי', על פי הנחיית הרבי במכתב.

* * *

בשבוע שלאחר מכן חזר אליאס לאנגליה, והחל מתכונן לסידור ענייני הביוקרטיה הדרושים לקראת הליך המשפט. אך מסיבה לא ברורה נדחה המשפט מהתאריך שנקבע להיפתח, לראש חודש אדר א'.

אליאס שמח בליבו על דחיית המשפט, שכן זכר את דברי חז"ל כי בחודש אדר בריא מזלו של ישראל, והוסיף לבטוח בברכתו הקדושה של הרבי.

מספר ימים סמוך למועד המשפט, קיבל אליאס הודעה רשמית מבית המשפט בספרד. בתחילה קרא את ההודעה במתיחות רבה, אולם אט אט החלה תחושת שמחה עצומה פורצת בלבו.

בדרך נס ובאופן לא ברור כלל, החליט בית המשפט לדחות את המשפט ולבטלו, כשהוא סוגר כליל את תיק החקירה נגד אליאס.

כל הסבר הגיוני לא נראה להחלטה תמוהה זו, אולם אליאס כבר הבין, כי יש מי שדואג לו באמת - - -

נוסף


מיד לאחר תפילת המנחה ושיעור משיח וגאולה, בסביבות השעה 16:00, יורדים מידי יום הפעילים אל דוכן התפילין העומד בקביעות למרגלות המרכז במדרחוב בן יהודההר' מיכאל שי' לוטטי והת' שמואל שי' גולדשטיין האחראים על המבצע, מוסיפים בצד הדוכן טייפ ומגבר קטן, ורוקדים במרץ רב לצלילי הניגונים השמחים עם יתר הפעילים. דגלי המשיח באוויר, בידיהם תופי מרים ועל פניהם שמחת חג הפורים הממשמש ובא. כך מידי יום למשך כשעה לפחות, נהנו העוברים ושבים ובעלי החנויות בסביבה משמחת חודש אדר. חלקם שלפו את מצלמותיהם וחלקם אף הצטרפו לריקודים.

"
באחד הימים ניתן לנו סימן מרתק" אומר א' הפעילים במקום "אודות חשיבות המבצע. בחור צעיר העובד בקרבת מקום, נהג תמיד לסרב להניח תפילין, ובד"כ אף נהג להתל בבחורים שבדוכן. והנה באחד מן הימים, במהלך הריקודים, ניגש בעצמו לדוכן ואמר:"בזכות הריקודים אני אניח כעת תפילין". הסתבר כי גילו של הבחור הצעיר - 28, ובאותו יום הניח תפילין לראשונה מאז הבר מצווה... אי"ה הריקודים ימשכו והציבור מוזמן להצטרף.